화란

סיכום

״חראן״ (화란, 2023), המוכר גם בשם Hopeless, הוא דרמת פשע קוריאנית קודרת על נער שנולד לתוך מציאות שאין בה כמעט מוצא. יון-גיו הוא נער מתבגר החי בעיירה ענייה ומוזנחת, לצד אם המנסה לשרוד ואב חורג אלים. הוא חולם להיחלץ מהסביבה החונקת ולבנות לעצמו חיים אחרים, אך האלימות, החובות וההשפלה שסביבו הופכים את החלום לבלתי מושג. גם יחסיו עם הא-יאן, אחותו הצעירה, מדגישים את ניסיונו להגן על מעט התמימות שנותרה במשפחתו. חייו משתנים כשהוא פוגש בצ’י-גון, גבר מסתורי ומאיים הקשור לעולם הפשע המקומי. צ’י-גון מזהה ביון-גיו את אותה תחושת נטישה וחוסר שייכות שהוא עצמו מכיר, ומציע לו עבודה ומעין חסות. עבור הנער, הכניסה לעולם הפלילי נראית תחילה כמו הזדמנות להשיג כסף, כוח וחופש; אך במהרה מתברר שהמחיר של שייכות כזו הוא ויתור הדרגתי על הגבולות המוסריים ועל הזהות האישית. במרכז הסרט עומדת מערכת היחסים המורכבת בין יון-גיו לצ’י-גון: שילוב של ניצול, הגנה, הערצה ותלות רגשית. יון-גיו מחפש דמות מבוגרת שתעניק לו הכרה וכיוון, ואילו צ’י-גון רואה בו אולי אפשרות לתקן משהו מעברו, גם אם דרכיו שלו אינן מאפשרות תיקון אמיתי. לצד שניהם ניצבת הא-יאן, שמייצגת את הקשר המשפחתי ואת התקווה לחיים שאינם מוכתבים בידי אלימות. ״חראן״ אינו מציג את הפשע כהרפתקה מסוגננת, אלא כתוצאה של עוני, הזנחה ומבנים חברתיים שאינם מותירים לצעירים רבים בחירה של ממש. הסרט עוסק במעגל האלימות הבין-דורי, בצורך האנושי להשתייך ובשאלה האם אדם שגדל בעולם אכזרי מסוגל לשמור על חמלה ועל חופש בחירה. האווירה הקודרת, הקצב המאופק והמשחק המאופק של הונג סה-בין וסונג ג’ונג-קי יוצרים יצירה קשה לצפייה, אך טעונה רגשית, שבה התקווה קיימת בעיקר כרעיון שביר ולא כהבטחה.