Sinjar
סיכום
"סינג'אר" (2022), בבימויה של אנה מ. בופארול, הוא דרמה אנושית מצמררת המתרחשת בצל עליית דאעש והפשעים שבוצעו באזור סינג'אר שבעיראק. הסרט שוזר בין כמה סיפורים של נשים, שהחיים שלהן מגיעים מנקודות שונות אל אותו מוקד של אלימות, אובדן ומאבק הישרדות. במרכז העלילה עומדת קרלוטה, אם ספרדייה שבנה הצעיר נעלם לאחר שנמשך אל האידיאולוגיה הקיצונית של דאעש. החיפוש אחריו מאלץ אותה להתמודד לא רק עם סכנה ממשית ועם מרחק גיאוגרפי ותרבותי עצום, אלא גם עם שאלות קשות על אחריות הורית, על אמונה ועל הגבול שבין הרצון להציל אדם קרוב לבין ההכרה בכך שאולי השתנה ללא הכר. במקביל מוצגת אישה יזידית שנחטפה ונפלה קורבן לעבדות ולניצול מיני, וכן צעירה סורית שחייה נקלעים אף הם למעגל האלימות והשליטה של הארגון. הסיפורים נעים בין אירופה למזרח התיכון ומדגישים כיצד טראומה פוליטית הופכת במהירות לטרגדיה אישית ומשפחתית. הדמויות הנשיות הן לבו של הסרט: נשים שנשללו מהן חירותן, משפחתן וזהותן, אך ממשיכות לחפש דרך לשרוד, להגן על יקיריהן ולשוב ולהגדיר את עצמן. לצד סיפורן האישי, "סינג'אר" עוסק ברדיקליזציה של צעירים, במחיר האנושי של מלחמה, בגורלן של נשים באזורי סכסוך ובפער שבין האופן שבו העולם המערבי מביט באסון לבין החיים בתוכו. זהו סרט קשה לצפייה, אך לא כזה שמבקש לזעזע לשם הזעזוע בלבד. כוחו טמון בחיבור בין ממדים פוליטיים ואינטימיים ובניסיון להעניק פנים וקול לקורבנות, בלי לצמצם אותן לסמלים בלבד. "סינג'אר" הוא דרמה אפלה, מאופקת ומעוררת מחשבה על אובדן, אשמה, אימה ועל האפשרות לשמור על אנושיות גם בתנאים הקיצוניים ביותר.
