סיראנו

סיכום

״סיראנו״ (2021), בעיבודו של ג׳ו רייט למחזה הקלאסי של אדמון רוסטאן, מספר על סיראנו דה ברז׳ראק, איש חריף לשון, משורר מחונן ולוחם מיומן, שמסוגל לנצח כמעט כל יריב בדו־קרב מילולי או בחרב. אלא שבניגוד לביטחון שהוא מפגין בזירה הציבורית, בחייו הפרטיים הוא משוכנע שמראהו הופך אותו לבלתי ראוי לאהבה. לכן הוא מסתיר את רגשותיו כלפי רוקסן, חברתו הקרובה והאישה שהוא אוהב זה זמן רב. רוקסן, לעומת זאת, מתאהבת ממבט ראשון בכריסטיאן, חייל צעיר ונאה שהגיע זה עתה ליחידה. כריסטיאן מרגיש אליה משיכה עמוקה, אך מתקשה לבטא את עצמו במילים. כאשר רוקסן מבקשת ממנו הצהרות אהבה, סיראנו נחלץ לעזרתו ומספק לו את השירים, המכתבים והניסוחים שכריסטיאן אינו מסוגל לכתוב בעצמו. כך נוצר משולש רומנטי מורכב, שבו הקול, הפנים והלב אינם שייכים לאותו אדם. פיטר דינקלייג מעניק לסיראנו שילוב מרשים של שנינות, גאווה ופגיעוּת. הוא מגלם אדם שהפך את כישרונו למגן, אך מתקשה להאמין שמישהו יוכל לאהוב אותו מעבר למילים שהוא יוצר. היילי בנט מגלמת את רוקסן כדמות אינטליגנטית, סקרנית ועצמאית, ולא רק כמושא תשוקתם של שני הגברים. קלווין הריסון ג׳וניור מביא לכריסטיאן נאיביות ורוך, לצד תסכול של מי שמרגיש שאינו מצליח לעמוד בציפיות שמציבים בפניו. הסרט מעביר את סיפור האהבה אל עולם מסוגנן של תיאטרליות, תלבושות מרהיבות ומלחמה מאיימת ברקע, ומשלב אותו במחזמר שירי. השירים אינם רק קישוט, אלא דרך לבטא את מה שהדמויות אינן מסוגלות לומר בשיחה רגילה: געגוע, קנאה, פחד ותשוקה. לצד סיפור האהבה, הסרט עוסק בפער שבין יופי חיצוני ליופי פנימי, בכוחן של מילים ליצור זהות ובמחיר של הסתרת האמת. הוא שואל אם אהבה יכולה להתקיים כאשר היא נשענת על דימוי שנבנה בידי אדם אחר, ומה נדרש כדי להעז להיראות כפי שאתה באמת. ״סיראנו״ הוא עיבוד רומנטי ומלנכולי, לעיתים כמעט אופראי, שמעדיף רגש גדול ומחוות דרמטיות על פני ריאליזם. גם כאשר הוא נוטה לסגנון ראוותני, הופעתו של דינקלייג שומרת על הסיפור במרכז ומעניקה לדמות הקלאסית עומק אנושי עכשווי. זהו סרט על אהבה בלתי אפשרית, על הכוח והסכנה שבמילים, ועל אנשים שמנסים למצוא את האומץ לומר את האמת לפני שיהיה מאוחר מדי.