The Hyperions
סיכום
״היפריונים״ (2022) הוא סרט גיבורי־על עצמאי, קליל ואירוני, שמתרחש בעולם שבו כוחות־על אינם תוצאה של מוטציה או קסם, אלא של המצאה מדעית. פרופסור רוקוס מנדלבאום, מדען מבריק ואקסצנטרי, פיתח את תגי הטיטאן — מכשירים שמעניקים לבני אדם יכולות מיוחדות. בעזרת התגים הוא הקים את ההיפריונים, חבורת גיבורים שנועדה להגן על הציבור ולהפוך לסמל של תקווה, אך גם למותג נוצץ ורווחי. שנים לאחר שהצוות המקורי התפרק, אחת מחברותיו לשעבר, ויסטה, מנסה להשיב לעצמה את תג הטיטאן שלה. היא מגיעה למוזיאון שבו מוצגים חפצי הקבוצה, ובעזרת חבר צוות לשעבר נוסף, דיימונד, יוצאת למבצע שנראה בתחילה כמו שוד פשוט. אולם המפגש המחודש עם הפרופסור, עם העבר המשותף ועם הדמויות שהחליפו אותם חושף בהדרגה יחסים מורכבים יותר: בין מורה לתלמידיו, בין גיבור אמיתי לתדמית ציבורית, ובין נאמנות אישית לבין הרצון לקבל הכרה. קארי אלווס מעניק לפרופסור מנדלבאום נוכחות כריזמטית ומשעשעת, המשלבת גאונות, אגו ופגיעוּת, בעוד שפנלופי מיטשל הופכת את ויסטה לדמות נחושה ומלאת תסכול, שמבקשת לא רק את כוחה אלא גם את השליטה בסיפור חייה. לצד דמויות נוספות מעברה של הקבוצה, הסרט עוסק בשאלות של שייכות, זהות והמחיר שגובה תהילה — במיוחד כאשר אנשים שהיו פעם סמלים נערצים נשכחים ומוחלפים בדור צעיר ומלוטש יותר. ״היפריונים״ אינו מנסה להתחרות באפוסים הגדולים של ז’אנר גיבורי־העל. כוחו נמצא דווקא באווירה הרטרואית, בהומור היבש ובממד האנושי של הדמויות. מתחת לסיפור השוד ולגאדג’טים הצבעוניים מסתתרת דרמה על משפחה לא־שגרתית, על זיכרונות מן העבר ועל השאלה אם אפשר להגדיר את עצמך מחדש לאחר שהעולם כבר החליט מי אתה. זהו סרט קטן, משונה וחביב, שמעדיף אישיות ורעיונות על פני מופע פעולה ראוותני.
